אפשר להירגע – אין סכנה מיידית לעיתונות, לתקשורת במובן הרחב ובוודאי לא לדמוקרטיה. האם העיתונאים מפחדים מפגיעה אנושה בדמוקרטיה או מפגיעה קשה, בלהט התחקירים והכתבות הלא מבוססות, לא מאומתות, לא מוצלבות ללא קבלת תגובה מפורטת ובתחרות של רייטינג בין הערוצים.
לדעתי – החוק המוצע, לוקה בחוסר ולא הושקעה בו מחשבה מעמיקה על ההשלכות התקשורתיות והמשפטיות, אבל התיקונים עוד יבואו.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
כללי: אין מחלוקת בין כל הצדדים, כי עקרון חופש הדיבור, היצירה, עיתונות חופשית היא אבן יסוד בדמוקרטיה מודרנית נאורה.
אין גם מחלוקת – שיש בישראל, עיתונות חופשית, יוצרת, חוקרת, נושכת ותחרותית למופת.
אז מה קרה שמספר חוקים שהוצעו לאחרונה, כמו החוק להגבלת תרומות לעמותות (אנטי ציוניות), שהרגיזו מאד, את ארגוני השמאל, שמפחדים לגלות את מקור הכספים הזרים (ואולי הפסולים) – הקימו רעש אימים.
החוק לשינוי בחירת נציגי לשכת עורכי הדין, לוועדה למינוי שופטים, כאשר הצעת החוק באה לחלק את הנציגות בין הרוב למיעוט בלשכה, מעורר פחד והסתייגות של התקשורת, של האופוזיציה, בטענות של פגיעה והרס בדמוקרטיה, בטענה חסרת אחריות של ניסיון השתלטות הימין על בית המשפט העליון. כאשר כל הטענות והמענות, חסרות בסיס ענייני, משפטי ומציאותי. בינתיים היו בחירות בלשכה ושני נציגים המתנגדים ליו"ר הלשכה זכו. אז איפה ההשתלטות של הימין, אולי להיפך.
החוק המוצע – בא לאזן את הנציגות, בצורה דמוקרטית ביותר והגיע הזמן לעשות את השינוי המוצע בלשכה, שהפכה לפוליטית ורחוקה מייעודה המקורי.
חוק איסור לשון הרע – ללא ספק, אם התיקונים יאושרו במלואם או בחלקם, ישנו מאד את המצב הנוכחי ויקשו מאד על העיתונאים, המערכת או ערוצי הטלויזיה ואתרי האינטרנט.
התיקונים המוצעים – באים להכפיל פי שישה בסעיף הראשי, את הקנס על פרסום שגוי ופוגעני, ללא צורך בהוכחת נזק – ל-300,000 ש"ח ובתנאים מסוימים כמפורט בהצעה, גם
ל-600,000 ש"ח ויותר.
לדעתי – הצעת החוק המקורית – לוקה בחסר, היא גורפת מדי, לא מידתית לעומת חוקי פיצוי אחרים, מאיימת מדי ונראה שלא השקיעו בה מחשבה רבה על ההשלכות המעשיות שלה, מבחינה תקשורתית ומשפטית. ולמרות שהחוק עבר בקריאה ראשונה בכנסת – יוכנסו בחוק תיקונים (לקראת קריאה שניה ושלישית) שיהפכו את החוק לקביל על רוב המבקרים אותו.
אז נכון שיש כאן איום מסוים, על העיתונות והעיתונאים, אבל במידה רבה הם הביאו זאת על עצמם בכבוד.
מה הסיבות שהביאו להצעת החוק?
הנסיבות שנוצרו בשנים האחרונות, עקב ריבוי הערוצים, התחרות בין העיתונים והערוצים, הרצון לזכות בתחרות הרייטינג, הביאו לפרסומים ותחקירים שלוחי רסן. פרסומים לא מעודכנים, לא בדוקים דיים, לא מוצלבים מבחינת העובדות, המקורות והנושא המוביל בכתבה.
התוצאות היו הרסניות, פוגעניות, כך שאנשים נפגעו, נשפטו ע"י התקשורת במקום ע"י בית משפט, שמם, רכושם, מקומות עבודתם נפגעו קשות ללא יכולת תיקון.
שפיטה ע"י עיתונות – הפכה לסממן מובהק של העיתונות הכתובה והאלקטרונית ללא תגובה משפטית הולמת.
הדוגמאות לכך מרובות וכואבות. ניקח רק כמה דוגמאות מובהקות, כמו פרשת אולמרט, נתניהו, פרשת קצב, פרשת המאבטח של הרמטכ"ל ועוד ועוד...
ליד הדוגמאות האלה של מפורסמים, פוליטיקאים, אנשי ציבור או עסקים, יש עשרות אנשים קטנים, ללא אפשרות כלכלית או קשרים, שנמעכים, מרוסקים ע"י התקשורת, תחקירים רדודים ופרסומים פוגעניים, שלא מגיבים ולא עושים כלום, מחוסר אמצעים כספיים, תקשורתיים ומשפטיים.
כדאי שהציבור יהיה מודע – שגם תקנות האתיקה של מועצת העיתונות, דורשות עיתונות כתובה או תחקירים, ברמה של עובדות מוכחות, מוצלבות, בדוקות ובאחריות מקצועית גבוהה.
חוק איסור לשון הרע – הוא במסגרת מספר חוקים (שבעתיד ישתלבו בחוקה לכשתיכתב) – שבאים להגן על האזרח הקטן, כלומר: האדם מן הישוב, כנגד פרסומים פוגעניים, ההרסניים והתנהגות כוחנית באמצעות התקשורת – ללא יכולת להתגונן.
לקבוצה זו ניתן לצרף – גם את חוק הגנת הפרטיות, חוק הגנת הצרכן, חוק נגד הטרדה מינית, החוק נגד האזנות סתר – חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
עיקרי חוק איסור לשון הרע (לפני התיקון המוצע) – פרסום לשון הרע, יכול להביא לפגיעה קשה, באדם, משפחתו, ילדיו, הכנסתו, גאוותו האישית, מקצועית ובמעמדו החברתי כולל כמובן בעתידו הפוליטית או העסקי. ומכאן תבינו את חשיבותו של החוק לציבור הרחב.
סע' 3-2 לחוק לשון הרע
כל פרסום, או אמירה, כנגד האדם, המייחס לו מעשים, התנהגות, תכונות לא-לו, שעלולים להשפילו, לגרום לו עגמת נפש ונזק כלכלי.
סע' 7-6 – אחריות
הוצאת לשון הרע, היא עבירה פלילית ועוולה אזרחית שהעונש הפלילי הוא שנת מאסר אחת.
הנפגע – יכול להגיש גם תביעה אזרחית לקבלת פיצוי כספי.
הפיצוי הכספי – לפני התיקון הוא 50,000 ש"ח ללא צורך בהוכחת נזק.
הוכיח הנפגע – שהפרסום נעשה במכוון לפגוע בו - קנס של 100,000 ש"ח.
בכנס החירום של העיתונאים, טענו רוב הנואמים, שבכוונת הפוליטיקאים ובמיוחד בכנסת הימנית הכוחנית והדורסנית – להשתיק את העיתונות.
יתירה מכך – הטענות היו שהפוליטיקאים, מפחדים מתחקירים עתידים, וגם בכך להשתיק את העיתונות החוקרת.
אף מילה לא נאמרה – על הטעויות שהם עשו, על החיים שנהרסו עקב פרסומים לא נכונים. אף מילה – על חשבון נפש עיתונאי מקצועי, על כך שפרסומים מוקדמים, לא בדוקים, לא אמינים – הביאו למצב הזה.
מה האסון בדרישה, לפרסומים ותחקירים יותר אמינים, בדוקים ומאומתים. הרי במקרים אלה אין סכנה לתביעה ואין מקום לפיצויים. אין בכך, לא "השתקה" ולא פגיעה, בפרסום תחקירים והחופש העיתונות.
יחד עם זה – כפי שאמרתי, התיקונים המוצעים, צריכים חשיבה מחודשת כדי לאזן בין הדרישות של העיתונות והגנת הציבור – ולהיות יותר מידתיים בקנסות.
והערה לסיכום – להזכיר כי העיתונאית אילנה דיין ומערכת עובדה, נקנסו ב-300,000 ש"ח, על הוצאת לשון הרע כנגד הסרן מהמוצב בעזה. השופט היה נועם סולברג (מועמד לעליון במריבה) – האם יש לכך קשר, אתם תגידו?
הערות והרהורים בענייני דיומא:
1. התקשורת רועשת וגועשת, על הכוונה לסגור את ערוץ 10 – בשל חובות כבדים שלא שולמו.
2. אז, אנחנו בעד ריבוי ערוצים ותחרות הוגנת, אבל אנחנו בעד החזרת חובות, כמו שדורשים מאיתנו הבנקים ורשויות המדינה ופועלים באמצעות הוצל"פ ומשפטים.
3. כמו שהעיתונאים מזועזעים מהכוונה לסגור את ערוץ 10 – הם מסתערים על הטייקונים כמו תשובה, ובן דוב שחברותיהם לא מסוגלים להחזיר לציבור חובות (אג"ח), שהם חייבים ודורשים מהם, למכור נכסים, להזרים כסף פרטי לכיסוי חובות.
4. אז מה השוני ביניהם לערוץ 10?
5. כשאני רואה ושומע את תגובת העיתונאים, לתיקונים בחוק, "זולגות הדמעות מעצמן" – עד כמה הם חלשים, קטנים ומסכנים.
6. תראו מה קורה באנגליה - לאחר שנים של הזנחה וחוסר פיקוח ותגובה – השתלטו הצהובונים על חייהם של אנשי ציבור, ידוענים ושחקני כדורגל ושחקני קולנוע והפכו את חייהם לגיהינום. עכשיו הם התעוררו ומגיבים. למה לחכות שזה יקרה גם אצלנו – לא חבל.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
